פוליגרף בתביעות רשלנות רפואית: בירור האמת העובדתית

תביעות רשלנות רפואית נסובות לעיתים קרובות סביב מחלוקת עובדתית חדה: מה נאמר או לא נאמר בחדר הטיפולים. בהיעדר תיעוד מלא ומפורט של השיחה, הופך המקרה למאבק גרסאות בין הרופא למטופל, כאשר נטל ההוכחה מוטל על התובע. בדיקת פוליגרף, ככלי מדעי לזיהוי תגובות פיזיולוגיות לאמירת שקר, מציעה נתיב אפשרי לבירור מחלוקות אלה באופן ממוקד.

לב המחלוקת: בירור עובדות סביב 'הסכמה מדעת'

אחד היסודות המרכזיים בדיני הרשלנות הרפואית הוא חובת הגילוי וקבלת הסכמה מדעת מהמטופל לפני ביצוע פרוצדורה רפואית. חובה זו מחייבת את הרופא להסביר למטופל על מצבו, מהות הטיפול המוצע, סיכויי הצלחתו, הסיכונים הכרוכים בו וכן חלופות טיפוליות אפשריות. תביעות רבות מתבססות על הטענה כי חובה זו הופרה – שהמטופל לא הוזהר מפני סיכון ספציפי שהתממש, או שלא הוצגו בפניו כל האפשרויות.

כאשר טופס ההסכמה החתום הוא כללי ואינו מפרט את תוכן השיחה, ורישומי הרופא דלים, נוצרת מחלוקת של 'מילה כנגד מילה'. המטופל טוען: "לא אמרו לי שיש סיכון של 20% לנזק עצבי", והרופא טוען: "הסברתי לו את כל הסיכונים בפירוט". במצב כזה, בדיקת פוליגרף יכולה לספק אינדיקציה משמעותית לגבי מהימנות הגרסאות. ניתן לנסח שאלות ספציפיות וממוקדות, כגון:

• האם הסברת למר כהן על הסיכון לזיהום לאחר הניתוח?
• האם הצגת בפני גברת לוי חלופה טיפולית שאינה ניתוחית?
• האם נאמר לך על ידי ד"ר ישראלי כי ההליך כרוך בכאב משמעותי?

התשובות לשאלות אלה, המגובות בממצאים פיזיולוגיים, יכולות להטות את הכף בהערכת מהימנות העדים.

מעמדה המשפטי של בדיקת הפוליגרף בהליך האזרחי

חשוב להבחין בין מעמד הפוליגרף בהליך הפלילי לבין מעמדו בהליך האזרחי. בעוד שבמשפט הפלילי תוצאות הבדיקה אינן קבילות כראיה לאשמה או לחפות, במשפט האזרחי הדלת פתוחה יותר, אך תחת תנאים מחמירים. הקבילות מותנית בקיומו של הסכם מפורש מראש בין כל הצדדים למשפט (התובע והנתבע) על ביצוע הבדיקה והסכמה כי תוצאותיה יוגשו לבית המשפט כראיה.

בדיקה הנערכת באופן חד-צדדי, ללא הסכמת הצד השני, אינה קבילה כראיה ישירה להוכחת אמיתות תוכנה. עם זאת, עורך דין יכול לנסות ולהשתמש בה באופן עקיף, למשל כדי לתמוך בבקשות מסוימות או כדי לחזק את תחושת השופט לגבי מהימנות העד בחקירה נגדית. ואולם, משקלה של ראיה כזו, אם בכלל תתקבל, יהיה נמוך. הסירוב של צד אחד להסכים לבדיקה שהוצעה על ידי הצד השני אינו יכול לשמש כשלעצמו הודאה בשקר, ובית המשפט אינו רשאי להסיק מכך מסקנות לחובתו של המסרב.

שימוש אסטרטגי בפוליגרף לפני ובמהלך ניהול התיק

מעבר לשאלת הקבילות בבית המשפט, לבדיקת פוליגרף יש ערך אסטרטגי משמעותי עבור הצדדים ועורכי דינם.

עבור התובע (המטופל): מטופל המשוכנע בצדקת טענותיו יכול לעבור בדיקת פוליגרף באופן פרטי. תוצאה המעידה על אמירת אמת (NSR - No Significant Reactions) תחזק את הביטחון של עורך דינו בתיק, תסייע בהערכת סיכויי התביעה ואף עשויה לשכנע את חברת הביטוח של הנתבע להיכנס למשא ומתן לפשרה.

עבור הנתבע (הרופא/המוסד הרפואי): חברת ביטוח או בית חולים הנתבעים בגין רשלנות יכולים להציע לרופא המעורב לעבור בדיקה. אם הרופא נמצא דובר אמת, הדבר יחזק את ההחלטה לנהל את התיק עד הסוף ולא להתפשר. מנגד, אם מתגלים בבדיקה סימנים המעידים על חוסר כנות (SR - Significant Reactions), הדבר מהווה 'תמרור אזהרה' מהדהד עבור חברת הביטוח, שעשויה להעדיף להגיע לפשרה מהירה ושקטה כדי למזער נזקים עתידיים, הן כספיים והן תדמיתיים.

הבדיקה מול המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית (הר"י)

במקביל להליך המשפטי או במקומו, מטופלים יכולים להגיש תלונה נגד רופא לוועדת האתיקה של ההסתדרות הרפואית. הליכים אלה אינם הליכים משפטיים פורמליים, והם עוסקים בסטנדרטים האתיים והמקצועיים של הרופא. אין כללים ברורים לגבי קבילות בדיקת פוליגרף בהליכים אלה. עם זאת, במקרים של 'גרסה מול גרסה' וללא ראיות חותכות אחרות, ניתן להגיש את תוצאות הבדיקה כנספח לטיעוני הצדדים. חברי הוועדה, המורכבים מעמיתים למקצוע, עשויים לייחס משקל מסוים לתוצאה מהימנה, כחלק ממכלול הנתונים העומדים בפניהם לצורך גיבוש תמונת המצב. אין ערובה כי יינתן לכך משקל, אך זוהי אופציה טקטית שיש לשקול.

אתיקה, סטנדרטים ומגבלות הבדיקה

שימוש בפוליגרף בהקשר רגיש של יחסי רופא-מטופל מחייב עמידה בסטנדרטים הגבוהים ביותר. הבדיקה חייבת להתבצע על ידי בודק פוליגרף מוסמך ומנוסה, הפועל בהתאם לתקנים מחמירים כגון אלו של ה-APA (American Polygraph Association). התהליך כולל מספר שלבים קריטיים:

• שיחת טרום-בדיקה (Pre-test interview): שיחה מעמיקה להבנת הרקע, גרסת הנבדק וניסוח משותף של שאלות רלוונטיות, מדויקות ונטולות פניות.
• ניסוח שאלות ממוקד: השאלות חייבות להיות עובדתיות, קצרות וברורות, ועוסקות בליבת המחלוקת בלבד. שאלות שיפוטיות או מעורפלות (למשל, "האם פעלת ברשלנות?") אינן תקפות.
• ביצוע הבדיקה: הבדיקה נעשית בסביבה מבוקרת ושקטה, תוך שימוש במכשור תקין ומכויל.
• ניתוח התוצאות: הפענוח מתבצע על ידי הבודק ומומלץ שיעבור בקרת איכות על ידי בודק מוסמך נוסף (QC), כדי להבטיח אובייקטיביות ומקצועיות.

חיוני להדגיש כי הבדיקה הינה וולונטרית לחלוטין. כל ניסיון להפעיל לחץ על אדם לעבור בדיקה פוגע במהימנותה ובערכה האתי.

שאלות נפוצות

האם בית המשפט יכול לכפות על רופא או מטופל לעבור בדיקת פוליגרף?

לא. עקרון היסוד של בדיקת הפוליגרף הוא היותה וולונטרית. בית המשפט אינו יכול לחייב צד כלשהו, בין אם התובע או הנתבע, לעבור את הבדיקה בניגוד לרצונו. קבילות התוצאות במשפט אזרחי מותנית, כאמור, בהסכמה מוקדמת של כל הצדדים המעורבים.

מה המשמעות של סירוב צד לבצע בדיקת פוליגרף?

סירוב של צד להצעה לעבור בדיקת פוליגרף הוא זכותו המלאה, ובית המשפט אינו רשאי להסיק ממנו מסקנה משפטית לחובתו. כלומר, הסירוב אינו מהווה ראיה לכך שהאדם משקר. עם זאת, בהיבט הפסיכולוגי והטקטי של ניהול המשפט, סירוב עלול לעורר תהיות אצל השופט, אך הוא אינו יכול לבסס על תהיות אלו ממצא עובדתי.

האם תוצאת פוליגרף "מכריעה" את התביעה?

לא. גם כאשר תוצאות בדיקת הפוליגרף מתקבלות כראיה בהסכמה, הן לעולם אינן הראיה היחידה או המכרעת בתיק. השופט הוא הפוסק הסופי והוא שוקל את ממצאי הפוליגרף לצד כל הראיות האחרות: עדויות מומחים רפואיים, הרשומות הרפואיות, חקירות נגדיות של העדים, וההיגיון הפנימי של כל גרסה. תוצאת פוליגרף יכולה לחזק משמעותית את מהימנותו של צד, אך היא אינה תחליף להכרעה שיפוטית מבוססת.